מי אתה מיסטר איקס? "האסיר ללא שם וזהות" | ynet

עדכון 15/6: ריצ'רד סילברסטיין מדווח בתקון עולם שככל הנראה מדובר בפלסטיני החשוד במעורבות בפעולות טרור. ynet מאשרים שהידיעה המקורית הוסרה בגלל צו איסור פרסום. בשלב זה, לא ברור עדיין מה החשדות נגד מיסטר איקס.

הטקסט הבא התפרסם במקור ב-ynet ומובא כאן אחרי שהוסר מהאתר. הוא מפורסם בלי אישור או ידיעת ynet וכתב הידיעה רענן בן צור. הטקסט מובא כלשונו.

צילום מסך של הידיעה המקורית | נשמר על ידי ריצ'רד סילברסטיין מתקון עולם

אף אחד לא יודע מיהו מיסטר איקס. ל-ynet נודע כי גבר כלוא זה זמן מה באגף 15 בכלא איילון, אולם איש לא יודע מי הוא ומהן העבירות שבגינן הוא כלוא. אף אחד לא משוחח עמו, אף אחד לא רואה אותו, אף אחד לא מבקר אותו, אף אחד לא יודע שהוא בכלא. "הוא הושם בהפרדה מלאה ומוחלטת מהעולם החיצון", אמר גורם בשב"ס.


כדי להיכנס לאגף שהוא מוחזק העציר, יש לעבור את הסוהרים בצדו הדרומי של הכלא ודלתות ברזל כפולות. שלא כמו באגפי ההפרדה הרגילים, שבהם אסירים יכולים לשוחח בין התאים בקול רם או להסתכל על המתרחש במסדרון האגף באמצעות מראות, באגף 15 יש רק תא אחד ללא תאים שכנים וללא מסדרון, כך שמי שכלוא בתוכו מבודד לחלוטין מכל נפש חיה.


"אני לא מכיר עוד אסיר או עצור בשב"ס שכלוא בתנאי בידוד והפרדה חמורים כאלה", אמר גורם בשב"ס. "סביב הכלוא באגף 15 יש חשאיות בכל מה שקשור אליו, כולל זהותו והעבירות שביצע. אני בספק אם גם הסוהרים ששמורים במקום יודעים במי מדובר. יש יותר מדי חשאיות סביבו. מה שמפחיד זה שאדם בשנת 2010 כלוא בישראל מבלי שאפילו אנחנו נדע במי מדובר".


לדברי הגורם, "פשוט מדובר באדם ללא שם וללא זהות שהושם בהפרדה מלאה ומוחלטת מהעולם החיצון. אנחנו לא יודעים אם באים לבקר אותו, אם זוכה לזכויות של כל כלוא אחר המגיעות להם על פי חוק ואם בכלל מישהו יודע שהוא נמצא במעצר". בשב"ס סירבו למסור מי האיש הכלוא שם. הדובר, סגן גונדר ירון זמיר, אמר: "שב"ס אינו מוסר מידע על מיקומים ושמות משיקולי ביטחון".


מיסטר איקס כלוא באגף שהוקם בזמנו על מנת לכלוא את רוצח ראש הממשלה, יגאל עמיר. עמיר היה כלוא בתא הזה תחת אבטחה כבדה וצילומי מצלמות האבטחה שהיו בתאו עד דצמבר 2006 ואז הועבר לאגף ההפרדה בכלא רימונים שבשרון. התא באגף 15 הוא יחסית תא גדול ובמקרה של עמיר, בני משפחתו היו פוגשים ועל מנת לא להוציאו מהתא בעת הביקורים בני משפחתו היו נפגשים איתו בתא.
מודעות פרסומת

מחשבות על המשט והפשיטה / פוסט-מורטום

ספינת האהבה. צילום: דו"צ

הימים האחרונים היו מאוד קשים מבחינתי. הרבה התבטאויות קיצוניות בטוויטר, גם שלי. הרבה ריבים עם אנשים שאני מאוד מחבב, ושהגיעו למקומות שאני לא אוהב להגיע אליהם. וכמה אנשים שאמרו לי שהציוצים שלי בטוויטר הרבה יותר קיצוניים ממה שאני אומר כשאני מדבר איתם. אז רציתי להסדיר את הדברים ואת כל מה שאני חושב על המשט והפשיטה.

אני יודע שאת רובכם זה לא יעניין. אין כאן אמירה קיצונית או התבטאות חריפה, רק מה שאיזה עיתונאי דרג ב' חושב. אבל זה חשוב לי, ולו כדי שמי שמכיר אותי יבין אני לא קיצוני כמו שאני נשמע בטוויטר לפעמים.

לוחמי הקומנדו

משהו שאולי לא יתיישב טוב עם מי כמה ממכריי, אבל בגדול יש לי מעט מאוד טענות אליהם. מרגע שהם כבר היו על הספינה, והיו במצב שהיו עם הנשק שהיה להם, היו להם מעט מאוד ברירות. אמרו שהם יכלו לעשות הרבה דברים אחרים – לברוח, לקפוץ למים, להשתמש באמצעים לא-קטלניים. אולי זה נכון, אבל מאוד קל להגיד את הדברים האלו כשיושבים במזגן מול המחשב. מי שלא היה על הספינה, והותקף במוטות ברזל וסכין או שניים, לא יכול לשפוט. אני באמת סבור שהם חששו לשלומם ולשלום חבריהם, ושלו הייתי במקומם הייתי עושה כל מה שאני יכול כדי להגן על עצמי.

ייתכן שהם הגיבו תגובת יתר, ואם היו מרסנים את עצמם יותר מוקדם היו נהרגים פחות אנשים, אבל מרגע שהחיילים כבר היו על הספינה, הרג בצד זה או אחר היה בלתי-נמנע. יש שאמרו שהם היו צריכים לעשות מאמצים גדולים יותר למנוע הרג בצד השני, גם במחיר סיכון חייהם, אבל אני לא חושב שאותם אנשים היו נוהגים כך לו היו אלו חייהם שנמצאים בסכנה.

בדרך למטה. צילום: דו"צ

בדרך למטה. צילום: דו"צ

המשט והנוסעים

יותר משנועד להביא סיוע הומניטרי לרצועת עזה, המשט היה אקט סמלי/פרובוקטיבי (תלוי באיזה צד אנחנו) שנועד למשוך תשומת לב למצור על עזה. מדובר במעשה מקובל ונכון, ולראיה הסיקור הרחב שלו זכה הנושא לפני הפשיטה (ושהיה זוכה לו גם לולא הפשיטה). בקרב על דעת הקהל העולמית זה מהלך ראוי שהצליח לעלות לסדר היום הגלובלי את המשבר ההומניטרי ברצועה.

רוב המשתתפים במשט היו באמת ובתמים פעילי שלום והומניטריים. זו עובדה שקצת הולכת לאיבוד בכל מתקפת ה-Hasbara של הימים האחרונים. חמש ספינות לא עשו בעיות כלל, וגם על המרמרה רוב הנוסעים  לא לקחו חלק במהומות. למרות הטענות הציניות של דובר צה"ל בסרטונים שלו, רוב הנוסעים היו באמת ובתמים אנשי שלום.

עם זאת, היה על המרמרה קומץ נוסעים שהצטרפו למשט במטרה מובהקת לעורר פרובוקציה ולהגיע לעימות עם חיילי צה"ל. במערך ה-Hasbara הישראלי כבר האשימו אותם בקשרים לאל-קאיעדה (הוכחות טרם נראו). זו טענה מופרכת, אבל קשה לטעון לגבי אותו קומץ שהיו אנשי שלום. הם הצטרפו למשט במטרה ליצור עימות ופרובוקציה. לשמחתם הם גם הצליחו. אבל אין זה אומר שעצם המשט או כל אנשיו פסולים מן היסוד. גם לנו יש קומץ שמקלקל לפעמים כולם.

הדיווח הראשון של אל-ג'זירה

ההחלטות המדיניות

נכון, היה מצור על עזה לפני שגלעד שליט נפל בשבי. ונכון, הוא היה שם גם לפני שלטון החמאס. אבל זה לא משנה את העובדה שעכשיו שולטת ברצועה יישות שלא בדיוק מחבבת אותנו, ושעושה מאמצים ניכרים כדי למרר את חיינו. יהיו הסיבות לכך אשר יהיו, זה המצב בשטח. ומשזה המצב, ישראל לא יכולה להרשות לעצמה מעבר חופשי של סחורות שעלולות להכיל כלי נשק. מדובר באקט פשוט של הגנה עצמית.

אמנם בלתי-אפשרי לשמר מצור מוחלט, וכבר היום נכנסים אמצעי לחימה רבים לרצועה באמצעות מנהרות, אבל זה לא אומר שיש להקל עליהם. יש צידוק מסוים במצור שמטרתו למנוע כניסת כלי-נשק, בתנאי שמתאפשרת תנועה חופשית של סחורות שאינן מסוכנות. אמנם לא זה המצב, אבל אין זאת אומרת שכניסה חופשית ללא בקרה היא המעשה הנכון.

בהקשר זה, גם מצור ימי הוא מוצדק ולישראל הזכות לפקח על סחורות שעוברות לרצועה דרך הים. לפיכך, ההחלטה לעצור את הספינות ולברור את סחורותיהן לפני שאלו מועברות לרצועה היא בגדר הסביר. אמנם במקרה זה לא היו בספינות אמצעי לחימה אמיתיים, אבל אין הכרח שזה יהיה המצב גם בספינות עתידיות. וכמובן, לא הייתה דרך לדעת את זה בוודאות לפני המשט.

לגבי הפשיטה על הספינה במים בינלאומיים. בפוסט קודם השוותי את המעשה למעשה פיראטיות. אני עדיין סבור שלישראל לא הייתה זכות לעלות על הספינה כל עוד היא מחוץ למים הטריטוריאליים שלה, ואני גם סבור שלא היה זה נחוץ. אפשר היה להמתין עד שיגיעו הספינות למרחק 22 ק"מ מהחוף, ואז לעצור אותן. טווח ביטחון של 22 ק"מ הוא מספק בהחלט, וגם היה חוסךכמה תסבוכות משפטיות בזירה הבינלאומית. מדובר בהחלטה מיותרת וטיפשית.

עם זאת, הדבר לא היה משנה את תוצאות הפשיטה. אין זה סביר שאותם מתפרעים היו מתנהגים אחרת לו היו יודעים שהם בשטח המים הטריטוריאליים של ישראל. הם באו ללכת מכות, לא משנה מה.

תמונות פחות מוכרות מתוצאות הפשיטה. בחלקן קשות לצפייה

ההחלטות הביצועיות

כאן טמונים מרבית המחדלים של הפעולה האומללה הזו. לאורך הימים שלפני המשט התריע הדרג הצבאי חזור והתרע על הסיכון הרב שנשקף מהמחבלים (כהגדרתו) על הספינות, וגם מהצד השני נשמעו הצהרות על כוונה להתנגד. ואולם, למרות הכול הוחלט לשלוח את החיילים אל ההמון המשולהב שלמטה בלי אמצעים מתאימים. מדובר בהחלטה מפגרת ברמות מטורפות, שניתן היה להימנע ממנה.

היו הרבה דרכים להשתלט על המרמרה ולעצור אותה בלי לסכן את החיילים או את חיי הנוסעים, משום מה אף-אחת לא יצאה לפועל. הטענות לפיהן לא הייתה דרך לדעת מה הולך שם לפני הפשיטה עצמה לא מחזיקות מים, במיוחד לאור האזהרות בהן הולעטנו לפני המשט והעדויות השונות מהדקות לפני הפשיטה, מהן עולה בברור שהיה על סיפון הספינה המון משולהב עוד לפני שהונחת החייל הראשון.

מי שהחליט לשלוח לוחמים, ועוד כשהם מצוידים ברובי צבע בלבד (היה כל-כך קשה לתת להם כדורי גומי וגז מדמיע?), דמם של תשעת ההרוגים על ידיו ומקומו מאחורי סורג ובריח במקרה הטוב (והבלתי-סביר) או מחוץ לצבא במקרה הרע (והבלתי-סביר גם כן).

סרטון מגמתי של דו"צ

ה-Hasbara הישראלית

אוסף של חצאי אמיתות, שקרים ושיחדש (לינץ'? עשו לי טובה), שנועדו לשבש את דעת הציבור הישראלי ולהסתיר את המחדלים שבוצעו בשטח, על מנת שכל העם יוכל להמשיך ולקרוא "הידד צה"ל". ועל כך כתבו כבר רבים וטובים ממני.

חלק מחברי הכנסת הישראלים

חבורה של בהמות ונבלות שלא מבינים את משמעות המילה דמוקרטיה או מושגים בסיסיים כמו כבוד האדם וחופש הביטוי. אנסטסיה מיכאלי, אחרי מופע האימים שלך רשויות הרווחה צריכות להעביר את כל חבורת הילדים שלך למשפחת אומנה, ומהר.

סוף דבר

עד כאן, אם מישהו בכלל טרח לקרוא עד לפה. יוצא שאני פחות סמולני קיצוני משחשבתי, אבל חשוב לי להבהיר: המוות שהיה על הספינה היה מיותר וניתן למניעה, והאחראי לכך צריך לשלם ביוקר. למרבה הצער, נראה לי בלתי-סביר שזה מה שיקרה.

בין סומליה לישראל

פיראטים סומליים וספינת חיל הים. מצא את ההבדלים. צילומים: צי ארה"ב ונתן פלייר

מאז שנות ה-90 מאיימים פיראטים סומליים על הפעילות התקינה של נתיבי הסחר באזור קרן אפריקה ומפרץ עדן. חמושים בנשק קל וטילי נ"ט ומצוידים בספינות מנוע מהירות הם תוקפים ספינות משא שונות, חלקן אף נופלות בידיהן. לפעמים הם מחזיקים את בני הצוות חטופים לצרכי כופר או סחיטה.
אבל אם חשבנו שהפיראטיות המודרנית היא תופעה שמוגבלת לאזורים נידחים באפריקה, צה"ל עשה אתמול מאמצים ניכרים כדי להוכיח שטעות בידינו. מספר לא ברור של כוחות חמושים פשטו על ספינות המשט השונות, והרגו לפי דיווחים מספר דו-ספרתי של נוסעים.
הרבה טענות מועלות על ידי צה"ל ותומכיו, אחת הבולטות בהן היא שהחיילים עשו את שעשו כיוון שהותקפו באלימות על ידי נוסעי הספינות וחששו לחייהם. הטענה הייתה נכונה, לולא הייתה מבלבלת בין התוקפים למותקפים.
לפי הדיווחים, הספינות הותקפו כשהיו במרחק 65 ק"מ מחופי ישראל. שטח המיים הטריטוריאליים של ישראל עומד על 12 מיילים ימיים בלבד, או 22 ק"מ (עדכון 17:30: ynet מדווחים שההשתלטות אירעה במרחק 60 מיילים, כ-95 ק"מ, מחופי ישראל). המשמעות: חיילי צה"ל תקפו את הספינות במים בינלאומיים, באזור שבו אין למדינת ישראל שום ריבונות, משום סוג.
החיילים הסתערו על הספינות לא כתגובה להתקפה נגדם, לא כמעשה הגנתי, אלא כמעשה התקפי. אינני מומחה בחוק הבינלאומי, אבל להבנתי פעולה מסוג זה הופכת את חיילי צה"ל לפיראטים. ובמקרה זה, לנוסעי הספינה יש כל זכות להגן על עצמם ולהתנגד לפשיטה בכל דרך שיבחרו לנכון, גם באש החיה, במיוחד לאור העובדה שיריביהם לא תוקפים אותם עם דוקים.
מעשה חיילי צה"ל דומה לפורץ חמוש הנכנס באישון לילה לביתו של אחר, יורה בדיירי הבית אחרי שאלו קמים עליו להודפו, ואז טוען להגנתו שרק ניסה להגן על חייו. צה"ל התנהג כפורץ פשוט, כפיראט סומלי מצוי. ובמקרה זה, אין להלין על הנוסעים שעשו כל שביכולתם כדי להגן על עצמם. אחרי הכול, לו המצב היה הפוך וספינה ישראלית בלב ים הייתה מותקפת על ידי גורם זר, היינו עושים בדיוק אותו דבר.

בוקר טוב, ענת

ענת קם. צילום: עידו קינן, חדר 404/cc-by-sa

בוקר טוב ענת,

עברו עלייך חודשים לא קלים. ישבת במעצר בית, כשעונש מאסר מאיים תלוי מעל ראשך בגין עבירות בהן הואשם גם בחור בשם ג'ון קרוסמן (מכונה לפעמים בשמו המקורי מרדכי ואנונו). נחקרת במשטרה, אולי גם בשב"כ, שכרת עו"ד, נגררת לבית המשפט. בטח גם היו כבר תגובות קשות בטלפון ובמייל מגורמים אנונימיים.

בוקר טוב ענת, אבל צר לי לבשר לך שהסיוט שלך רק מתחיל. עכשיו משהוסר צו איסור הפרסום החיים שלך יהיו הרבה יותר קשים. יהיו השמצות והאשמות בכלי התקשורת, בטוקבקים ובפורומים (ביינט כבר הצמידו לך את הכינוי הקליט חיילת-מרגלת). יגידו עלייך הרבה דברים: שאת מרגלת, מחבלת, בוגדת, סכנה לביטחון המדינה; שצריך לשלוח אותך לכלא ולזרוק את המפתח, או להוציא אותך להורג בייסורים; שאת מזדיינת עם ערבים ועוזרת לפיגועים ועוד שלל ברכות יצירתיות.

את תקבלי טלפונים באמצע הלילה, וגם ביום, מאנשים שאת לא מכירה שיצעקו עלייך ויקללו. את תחליפי מספר, והם עדיין יתקשרו. אם יהיה לך מזל, הם גם יבואו לבקר ואולי אפילו יניחו לך מטען חבלה קטן בכניסה לבית. במשפט התביעה תציג אותך כאויבת המדינה שגרמה לה נזק בלתי הפיך.

יכול להיות שתלכי לכלא, יכול להיות שלא. אבל גם כשייגמר המשפט ותסיימי לרצות את העונש שהוטל עלייך עדיין לא יעזבו אותך לנפשך וימשיכו לרדוף אותך. אולי לא באותה עוצמה שהמדינה רודפת את ואנונו, אבל ספק אם קלגסי הביטחון יעזבו אותך לנפשך.

אז בוקר טוב, ענת, החיים שלך עומדים להיות מהיום הרבה יותר מחורבנים (וגם ככה הם לא היו משהו בחודשים האחרונים). אז ברגעים הקשים, כשהמטורפים בטלפון לא מפסיקים לצלצל וצריך להתכונן לעוד יום של דיונים בבית המשפט, תזכרי שעדיין יש אנשים, קבוצה קטנה אבל איכותית, שעומדים מאחורייך ומאמינים במה שעשית. אנחנו אולי לא נתקשר אלייך הביתה, לא נקפוץ לביקורים מפתיעים, אבל אנחנו כאן, מקווים לטוב ומוכנים לסייע בכל מה שתבקשי.

בוקר טוב, ענת. ובהצלחה.

ורק לענתי לא נשאר

בימים האחרונים מנהלים כמה כלי תקשורת בישראל, ובראשם "ידיעות אחרונות", מלחמה גלויה בצו איסור הפרסום על הפרשה שאסור לנקוב בשמה (אבל, בינינו, אם אין לכם מושג במה מדובר כנראה שרשת בשבילכם זה כלי ללכידת פרפרים).

שלל ידיעות מדווחות על הפרשה שאי-אפשר לדווח עליה, כמה שדרנים בעלי לשון משוחררת מפרטים אותה במלואה, וידיעות אחרונות, עיתון האחות שלי, מילא אותי גאווה רבה היום כשהתריס ופרסם על פני עמוד שלם טקסט שבמקורו מפרט את מלוא הפרשה, ובגרסתו המקומית מושחר ומצונזר; זכר לימים הטובים (?) של העולם הזה (ותקנו אותי אם אני טועה), שנהג להדפיס עמודים ריקים מכל תוכן אחרי שהכתוב בהם נפסל בהוראת הצנזורה.

שחור בעיניים

במקביל, מלאו הבלוגים, הרשתות החברתיות ושאר אתרים בעברית בדיונים נרחבים על הפרשה ופרטיה. בהחלט, מדובר במהלכים שאמורים לגרום כל אבירי חופש הביטוי והעיתונאים לנפח את החזה בגאווה ולהכריז: למרות הכול אנחנו (עדיין) לא סין, כאן אי-אפשר להעלים אנשים בלי שאף-אחד ידע את זה.

רק דבר אחד נשכח בכל השמחה, האדם שבגינו מתנהל הפסטיבל הזה. לא מדובר באדם מבוגר, אלא בבחורה צעירה בתחילת שנות ה-20, שיושבת בבית ומפחדת, כך שמעתי, פחד מוות. משקשקת מהחשש למאסר ממושך. ולבחורה הזו יש רק בקשה אחת מכם: תפסיקו לעשות כל כך הרבה רעש.

הבלוג הזה נפתח לפני מספר שבועות במטרה לספק מידע מקיף ככל האפשר על הפרשה (זה היה עוד לפני שלל הדיווחים שמצויים כיום). הוא הוקם מתוך מחשבה שהפרסום והחשיפה יעשו לה רק טוב. והוא נסגר תוך שעות בעקבות בקשה ממקורביה, שלדבריהם דווקא הפרסום יכול לעשות לה נזק רב.

זו הסיבה שסגרתי את הבלוג, וזו הסיבה שלא שבתי לדווח ולעדכן אותו מאז, גם כשהיה ברור שהכול כבר ידוע. היא ביקשה, ויותר מכל אחד אחר שמעורב בפרשה היא נמצאת בסכנה הגדולה ביותר. ואם היא מאמינה שדווקא השתקה היא המהלך הנכון, הדבר הכי טוב שאני יכול הוא למלא את רצונה. כי בסוף היום, במקרה הרע אני אזומן לחקירה במשטרה אבל היא תלך לכלא ל-14 שנה. וזה משהו שאני לא רוצה על המצפון שלי.

אז בפעם הבאה שאתם עומדים לצייץ, לכתוב פוסט, לשלוח קישור או לרכל, תחשבו רק לרגע האם אתם מוכנים לקחת את האחריות האפשרית לשליחת בחורה צעירה לכלא לשנים ארוכות. עוד כמה חודשים כולנו כבר נשכח מהפרשה הזו, אבל לא היא. אז בשבילה, וכי ככה היא ביקשה, אולי כדאי שנרגיע קצת. גם אם חופש הביטוי מאוד חשוב לנו.

העיתונאית ענת קם נעצרה על ידי השב"כ

פוסט זה התפרסם לראשונה במארס, כשצו איסור הפרסום עוד היה בתוקף, אך הוסר לבקשת מקורביה של ענת קם. עתה, משהוסר הצו, אני שב ומפרסם אותו בנוסח המקורי.

מתוך: חדר 404. קרדיט: שחר גולן / CC-by-share alike

בשנייה שלחצתי על "פרסם" ושחררתי את הכותרת הזו לאינטרנט הפרתי צו איסור פרסום ועברתי על החוק. למה? כי יש לנו חובה להפר חוקים מסויימים. בגלוי ובלי להתחבא מאחורי רמיזות או זהויות אנונימיות. וכשעיתונאית ישראלית נעצרת על ידי השב"כ ויושבת במעצר בית כבר כמה חודשים, בלי שאף אחד יוכל לדווח על כך, מדובר במקרה מובהק שכזה.

אני לא מכיר את ענת קם, עד לאחרונה כתבת הברנז'ה של וואלה. מעולם לא פגשתי אותה או דיברתי איתה, ואם אתם חוקרי משטרה או שב"כ אז עד כמה שאני יודע אין לה אפילו מושג שהבלוג הזה קיים. גם איני תומך בהכרח במעשיה, ולא מסיבה זו הוקם בלוג זה. הבלוג נפתח מסיבה אחת: לא ייתכן שבמדינת ישראל הדמוקרטית, לכאורה, תיעצר עיתונאית (או כל אדם אחר) ובמשך חודשים יושתק הסיפור מכוח צווי איסור פרסום שרירותיים, מבלי שהציבור ידע על כך ויוכל להתדיין האם מעשיה מוצדקים או לא, ומבלי שהתקשורת תוכל לבקר את ולפקח על מעשי החוקרים (כן, גם זה אמור להיות אחד מתפקידיה).

בהיעדר מענה מצד התקשורת הממוסדת, פתחתי בלוג זה על מנת לרכז במקום אחד את כל הידוע על מעצרה וחקירתה של ענת קם. הבלוג הזה, כך אני מקווה, לא יימחק והמידע שמופיע בו יתעדכן ככל האפשר. יש לכם עוד מידע בנושא? כתבו לי.

ולמי ששרד עד עכשיו, הנה מה שאנחנו יודעים: בנובמבר 2008 חשף כתב "הארץ" אורי בלאו מסמכים סודיים של צה"ל, לפיהם הרמטכ"ל וצמרת הצבא אישרו לחיילים לחסל מבוקשים ואף חפים מפשע. קצת יותר משנה אחר-כך, ב-22 בדצמבר, דווח ברוטר שענת קם נעצרה על ידי השב"כ בחשד שבעת ששירתה כפקידה בלשכתו של אלוף פיקוד מרכז יאיר נווה הדליפה את אותם מסמכים מסווגים להארץ.

הנה לינק לדיווח המקורי ברוטר. אל תטרחו ללחוץ עליו, הדיווח המדובר הוסר בגלל צו איסור פרסום. למרבה המזל, בעידן גוגל קשה מאוד להעלים דברים, הנה לינק לעמוד כפי שהוא נשמר בזכות הקסם של גוגל מטמון. וגם סקרינשוט, רק כדי שיהיה עוד מקום שזה מופיע בו:

בחודשים מאז לא נודע עוד על הפרשה, ומעטים (גם בברנז'ה) ידעו על המעצר. זה לא אומר שהתיק נסגר כמובן, וככל הנראה בימים אלו מצויה קם במעצר בית. דיווחים על המקרה הופיעו בכלי התקשורת המרכזיים בצורה מאוד מעורפלת, גם אם ביקורתית. למשל, המאמר החשוב הזה של יצחק טסלר ב-NRG.

ההתפתחות האחרונה חלה ביום שלישי כשהעין השביעית ואייס דיווחו שקם יוצאת לחופשה ללא תשלום מעבודתה בוואלה. העובדה שהדיווח הברנז'אי הזה הופיע בעין השביעית הדליקה נורות אזהרה בקרב לא מעט קוראים, אני ביניהם, ובימים האחרונים החלו להתרוצץ שמועות בנושא בטוויטר, אשר הגיעו בסוף השבוע הזה למסה קריטית שקשה להתעלם ממנה.

בעקבות כך הופיע דיווח על הפרשה בבלוג של אורן ווילקינס ירמיה בישראבלוג. הפוסט נמחק, אבל זכה לחיים חדשים באתר אינדימדיה.

זהו, זה מה שידוע (לי לפחות) על הפרשה. באיזה שלב נמצאת החקירה? מה נאמר בדיוני הארכת המעצר? באיזו עבירה בדיוק חשודה העיתונאית? לכל השאלות האלו אין לי מענה בשלב זה. אבל, בעזרתכם, אני מקווה שיהיה. כל מי שמעוניין להעביר מידע על מעצרה וחקירתה של ענת קם, מוזמן להעביר לי במייל. מידע שייבדק ויאומת יפורסם כאן, בתקווה שנוכל לבנות תמונת מצב עדכנית של החקירה האפילה הזו.