Archive for the ‘ קדושה מעונה ’ Category

בוקר טוב, ענת

ענת קם. צילום: עידו קינן, חדר 404/cc-by-sa

בוקר טוב ענת,

עברו עלייך חודשים לא קלים. ישבת במעצר בית, כשעונש מאסר מאיים תלוי מעל ראשך בגין עבירות בהן הואשם גם בחור בשם ג'ון קרוסמן (מכונה לפעמים בשמו המקורי מרדכי ואנונו). נחקרת במשטרה, אולי גם בשב"כ, שכרת עו"ד, נגררת לבית המשפט. בטח גם היו כבר תגובות קשות בטלפון ובמייל מגורמים אנונימיים.

בוקר טוב ענת, אבל צר לי לבשר לך שהסיוט שלך רק מתחיל. עכשיו משהוסר צו איסור הפרסום החיים שלך יהיו הרבה יותר קשים. יהיו השמצות והאשמות בכלי התקשורת, בטוקבקים ובפורומים (ביינט כבר הצמידו לך את הכינוי הקליט חיילת-מרגלת). יגידו עלייך הרבה דברים: שאת מרגלת, מחבלת, בוגדת, סכנה לביטחון המדינה; שצריך לשלוח אותך לכלא ולזרוק את המפתח, או להוציא אותך להורג בייסורים; שאת מזדיינת עם ערבים ועוזרת לפיגועים ועוד שלל ברכות יצירתיות.

את תקבלי טלפונים באמצע הלילה, וגם ביום, מאנשים שאת לא מכירה שיצעקו עלייך ויקללו. את תחליפי מספר, והם עדיין יתקשרו. אם יהיה לך מזל, הם גם יבואו לבקר ואולי אפילו יניחו לך מטען חבלה קטן בכניסה לבית. במשפט התביעה תציג אותך כאויבת המדינה שגרמה לה נזק בלתי הפיך.

יכול להיות שתלכי לכלא, יכול להיות שלא. אבל גם כשייגמר המשפט ותסיימי לרצות את העונש שהוטל עלייך עדיין לא יעזבו אותך לנפשך וימשיכו לרדוף אותך. אולי לא באותה עוצמה שהמדינה רודפת את ואנונו, אבל ספק אם קלגסי הביטחון יעזבו אותך לנפשך.

אז בוקר טוב, ענת, החיים שלך עומדים להיות מהיום הרבה יותר מחורבנים (וגם ככה הם לא היו משהו בחודשים האחרונים). אז ברגעים הקשים, כשהמטורפים בטלפון לא מפסיקים לצלצל וצריך להתכונן לעוד יום של דיונים בבית המשפט, תזכרי שעדיין יש אנשים, קבוצה קטנה אבל איכותית, שעומדים מאחורייך ומאמינים במה שעשית. אנחנו אולי לא נתקשר אלייך הביתה, לא נקפוץ לביקורים מפתיעים, אבל אנחנו כאן, מקווים לטוב ומוכנים לסייע בכל מה שתבקשי.

בוקר טוב, ענת. ובהצלחה.

מודעות פרסומת

ורק לענתי לא נשאר

בימים האחרונים מנהלים כמה כלי תקשורת בישראל, ובראשם "ידיעות אחרונות", מלחמה גלויה בצו איסור הפרסום על הפרשה שאסור לנקוב בשמה (אבל, בינינו, אם אין לכם מושג במה מדובר כנראה שרשת בשבילכם זה כלי ללכידת פרפרים).

שלל ידיעות מדווחות על הפרשה שאי-אפשר לדווח עליה, כמה שדרנים בעלי לשון משוחררת מפרטים אותה במלואה, וידיעות אחרונות, עיתון האחות שלי, מילא אותי גאווה רבה היום כשהתריס ופרסם על פני עמוד שלם טקסט שבמקורו מפרט את מלוא הפרשה, ובגרסתו המקומית מושחר ומצונזר; זכר לימים הטובים (?) של העולם הזה (ותקנו אותי אם אני טועה), שנהג להדפיס עמודים ריקים מכל תוכן אחרי שהכתוב בהם נפסל בהוראת הצנזורה.

שחור בעיניים

במקביל, מלאו הבלוגים, הרשתות החברתיות ושאר אתרים בעברית בדיונים נרחבים על הפרשה ופרטיה. בהחלט, מדובר במהלכים שאמורים לגרום כל אבירי חופש הביטוי והעיתונאים לנפח את החזה בגאווה ולהכריז: למרות הכול אנחנו (עדיין) לא סין, כאן אי-אפשר להעלים אנשים בלי שאף-אחד ידע את זה.

רק דבר אחד נשכח בכל השמחה, האדם שבגינו מתנהל הפסטיבל הזה. לא מדובר באדם מבוגר, אלא בבחורה צעירה בתחילת שנות ה-20, שיושבת בבית ומפחדת, כך שמעתי, פחד מוות. משקשקת מהחשש למאסר ממושך. ולבחורה הזו יש רק בקשה אחת מכם: תפסיקו לעשות כל כך הרבה רעש.

הבלוג הזה נפתח לפני מספר שבועות במטרה לספק מידע מקיף ככל האפשר על הפרשה (זה היה עוד לפני שלל הדיווחים שמצויים כיום). הוא הוקם מתוך מחשבה שהפרסום והחשיפה יעשו לה רק טוב. והוא נסגר תוך שעות בעקבות בקשה ממקורביה, שלדבריהם דווקא הפרסום יכול לעשות לה נזק רב.

זו הסיבה שסגרתי את הבלוג, וזו הסיבה שלא שבתי לדווח ולעדכן אותו מאז, גם כשהיה ברור שהכול כבר ידוע. היא ביקשה, ויותר מכל אחד אחר שמעורב בפרשה היא נמצאת בסכנה הגדולה ביותר. ואם היא מאמינה שדווקא השתקה היא המהלך הנכון, הדבר הכי טוב שאני יכול הוא למלא את רצונה. כי בסוף היום, במקרה הרע אני אזומן לחקירה במשטרה אבל היא תלך לכלא ל-14 שנה. וזה משהו שאני לא רוצה על המצפון שלי.

אז בפעם הבאה שאתם עומדים לצייץ, לכתוב פוסט, לשלוח קישור או לרכל, תחשבו רק לרגע האם אתם מוכנים לקחת את האחריות האפשרית לשליחת בחורה צעירה לכלא לשנים ארוכות. עוד כמה חודשים כולנו כבר נשכח מהפרשה הזו, אבל לא היא. אז בשבילה, וכי ככה היא ביקשה, אולי כדאי שנרגיע קצת. גם אם חופש הביטוי מאוד חשוב לנו.